פסק-דין בתיק עת"מ 39347-12-10

א.      לפניי עתירה לביטול החלטת משרד הפנים (להלן: " המשיב" או " משרד הפנים"), אשר סירב לבקשת העותרים לחידוש הליך התאזרחותו של העותר 1, מר לאצ'זאר ניקולוב רזגרדליאב (להלן: " העותר").

ב.       תיאור העובדות הרלוונטיות לענייננו

העותר נכנס לישראל, לראשונה, ביום 6.9.2001 לאחר שקיבל אשרת עבודה מסוג " ב/1". תוקפה של אשרה זו פג בשנת 2006. העותר עזב את ישראל רק ביום 5.2.2007 לקפריסין, ושם, באותו היום, נישא לעותרת 2, הגב' מריאנה רחמימוב (להלן: " העותרת") בנישואין אזרחיים (תעודת הנישואין מצורפת כנספח 12 לכתב העתירה).

מיד לאחר נישואיהם שב העותר לבולגריה, ארץ מוצאו, וכארבעה חודשים לאחר מכן (7.6.2007) הגיע העותר ארצה לאחר שקיבל אשרת תייר מסוג ב/2. ביום 16.8.2007 פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה להסדיר את אזרחותו של העותר, בהסתמכם על הקשר הזוגי הנטען בין העותרים. בעקבות האמור החל העותר בהליך התאזרחות מדורג, במהלכו קיבל העותר אשרה מסוג " ב/1" לתקופה של שישה חודשים, וביום 20.2.2008 קיבל העותר אשרת ארעי " א/5".

בחודש דצמבר 2009 עזב העותר את הארץ לארץ מולדתו, בולגריה, מבלי ליידע מראש את העותרת (נספח ח' לתגובת המשיב, עמ' 1 לשימוע העותר אצל המשיב). זאת, לטענת העותר, עקב החמרה במצבו הבריאותי של אביו. יש לציין כי ממסמכים שצורפו לעתירה עולה כי אביו של העותר חולה במחלת ההמיפלגיה משנת 2002, והוא נכה בשיעור 92% ובלתי כשיר לעבודה משנת 2004 (נספחים ת21 - ת23 לכתב העתירה).

בתקופת שהותו של העותר בבולגריה, פנתה העותרת למשרד הפנים והצהירה כי בכוונתה להתגרש מהעותר (פנייה מיום 16.3.2010, מצורף כנספח ב לתגובת המשיב). עקב פנייה זו הופסק הליך המדורג. כחודש לאחר מכן, ביום 21.4.2010 שלח העותר לעותרת סך של 1456.60 ש"ח באמצעות דואר ישראל (נספח ד' לתגובת המשיב). ביום 27.4.2010 פנתה העותרת, פעם נוספת, למשרד הפנים וביקשה לאפשר לעותר להיכנס לארץ. העותרת ציינה כי בתקופה שבה שהה העותר בבולגריה הבינה כי מעוניינת בהמשך הנישואין עם העותר. עוד ציינה העותרת כי יש בין שני הצדדים " המון אהבה ורגש והילדים מאוד קשורים אליו (לעותר - י"ש) ולא מוכנים לקבל אף אחד חוץ ממנו". העותרת הסבירה כי העותר " היה חייב לנסוע כי אבא שלו היה במוות קליני. יש לו אבא משותק והוא היה חייב לנסוע אליו כי במשך כמה חודשים הוא היה חייב לטפל בו כי אמא שלו לא יכלה להתמודד עם זה לבד" (נספח ג' לתגובת המשיב).

ביום 1.5.2010, לאחר שנבחנה בקשת העותרת, נמסר לעותרת על ידי המשיב כי בקשתה סורבה שכן לא הוכח קשר רציף עם העותר.

ביום 5.11.2010 נכנס העותר לישראל באשרת תייר מסוג ב/2. ביום 11.11.2010 ביקשו העותרים לחדש את הליך ההתאזרחות של העותר, והוזמנו לשימוע אשר התקיים ביום 18.11.2010 (נספח ח' לתגובת המשיב). לאחר השימוע הועבר עניינם של העותרים להחלטת מטה מנהל האוכולוסין בירושלים למתן החלטה. ביום 23.11.2010 הוחלט במטה מנהל האוכלוסין לסרב לבקשת העותרים. הודעה על סירוב הבקשה התקבלה אצל העותרים ביום 12.12.2010 , וזו לשון ההודעה: " הבקשה מסורבת מאחר ולא הוכחתם כנות קשר. על לאצ'זאר לצאת מהארץ בתוך 14 יום".

העותרים עותרים לביטול החלטה זו וכן עותרים להורות למשיב לאשר את שהיית העותר בארץ כבן זוגה של העותרת.

ג.        תמצית טענות הצדדים

תחילה טען העותר כי הקשר בינו לבין העותרת הדוק ואמיץ. הם מקיימים יחד תא משפחתי יציב והוא מתפקד כאב לילדיה,  הוא שותף לחינוכם, ומטפל בהם במסירות.

עוד טוען העותר כי החלטת משרד הפנים מיום 12.12.2010, אשר נימוקה הוא חוסר כנות הקשר בין העותרים, אינה מבוססת על בחינה מעמיקה ואינה מנומקת. העותר מסביר כי העותרים גרו יחד משנת 2007 ועד סוף שנת 2009. כאשר שב העותר ארצה חזרו העותרים לגור יחד. כמו כן לטענת העותר, קיימות הוכחות אובייקטיביות לחוזקו וכנותו של הקשר בינו לבין העותרת, כמו חוזה שכירות, תדפיסי חשבון בנק והצהרות כתובות של מכרים, חברים כמו גם ביתה של העותרת.

לטענת העותר, החלטת המשיב מתבססת רק על החודש שעבר מאז שובו לארץ. לטענת העותר אין זה מספיק זמן על מנת לבחון את כנות הקשר בין העותרים בחינה מעמיקה ונכונה, זמן סביר יהיה בין חצי שנה לשנה.

העותר מבהיר כי כל עוד המשיב אינו משנה את החלטתו נגרם לעותר ולמשפחתו נזק כלכלי באשר העותר אינו יכול לעבוד בצורה חוקית. זאת ועוד, העותר מציין כי גירושו יגרום לפירוק המשפחה, ויפגע בזכויות העותרת וזכויות ילדיה.

מוסיף העותר כי כניסתו האחרונה לישראל באשרת תייר נעשתה בתום לב, והסיבה לכך היא צירופה של בולגריה לאיחוד האירופי. עקב צירוף זה נדרשו תושבי בולגריה להחליף את דרכוניהם ואשרתו המקורית נותרה בדרכונו הישן. לחלופין ,טוען העותר כי בשל דחיפות נסיעתו לא היה ביכולתו להסדיר את יציאתו וחזרתו לארץ כהלכה. העותר מסביר כי נאלץ לעזוב בפתאומיות לבולגריה עקב ההחמרה במצבו של אביו, וכי במהלך כל תקופת שהותו בבולגריה, שמר על קשר רציף עם העותרת.

המשיב טוען כי פעל על פי הנהלים הקבועים והגיע להחלטה ראויה שאין הצדקה להתערב בה.

לטענת המשיב, העותרים לא עמדו בנטל הבאת הראיות הנדרש על מנת להוכיח את כנות הקשר ביניהם. לטענת המשיב, העובדה שהעותר הגיע ארצה, כארבעה חודשים לאחר שנישאו העותרים, ועזב את הארץ מבלי להודיע לעותרת, יש בה כדי להעיד על חוסר כנות הקשר. זאת ועוד, המשיב טוען כי בקשתה של העותרת להפסיק את הליך ההתאזרחות של העותר בעוד העותר בבולגריה, נראית תמוהה, ומעלה חשד בהתייחס לטיב הקשר. עוד טוען המשיב כי גם בשימוע שנערך לעותרים נמצאו סתירות רבות, המעידות, לטענת המשיב, על חוסר כנות הקשר. כמו כן טען המשיב כי כניסתו של העותר לישראל באמצעות אשרת תייר עולה כדי הונאה ורמייה, ולפיכך הוגשה העתירה בחוסר ניקיון כפיים.

בתשובה שהגישו העותרים לתגובת המשיב טענו כי השימוע שנערך לעותרים לא היה ראוי. לטענתם, המשיב לא הורה לעותרים להציג מסמכים כלשהם ובכך פגע בזכותם של העותרים להליך הוגן. עוד טענו העותרים כי בניגוד לטענת המשיב לא היו סתירות בגרסאותיהם שנמסרו בשימוע, זאת למעט סתירה איזוטרית באשר לזהות המטפל באבי העותר, סתירה אשר לטענת העותרים ניתנת להסבר.

עוד טענו העותרים בתשובתם לתגובת המשיב, כי היה על המשיב לערוך לעותר שימוע בטרם הופסק הליך התאזרחותו של העותר, זאת על פי 'נוהל הפסקת הליך מדורג', נוהל מס' 5.2.0017. כמו כן לטענת העותרים הנוהל האמור חל רק כאשר בני זוג אכן מתגרשים ובמקרה זה לא התגרשו בני הזוג, אלא רק הובעה מצד העותרת כוונה להתגרש מהעותר, כוונה ממנה חזרה העותרת תוך זמן קצר.